חלק מהטור הזה נכתב כתוצאה מחילופי תגובות בין עידו גילרי וביני בפוסט של אתמול על 'הווינרים שניצחו את הצ'וקרים'. רציתי שגם אחרים שלא עקבו אחרי הדיון בינינו, יהיו שותפים לו.
אני כמעט אף פעם (בא לי לכתוב "אף פעם", אבל אני לא בטוח; אולי פה ושם המילה 'ווינר' או לוזר' השתרבבה היכן שהוא בגלל המהירות בה אני כותב) מכנה ספורטאי ברמה הגבוהה של הספורט "לוזר".
אולי היתה שגיאה בכותרת המאמר כי אין לדעתי שחקן אחד ב-NBA שאינו ווינר, והוא "צ'וקר".
רק תחשבו מה ילד בן 8 החולם להיות שחקן מקצועני ב-NBA חייב לעבור כדי להגיע למרומי הר האולימפוס של הכדורסל, וזה כמובן אם יתפתח לו הגוף המתאים, הגובה המיוחל, והוא יהיה עם הכישרון הנחוץ: אימונים בקבוצות המידג'טס ('גמדים')…אח"כ קבוצות הילדים השונות, וכבר אז הוא מתחרה על עשיית ה-'TRAVELING TEAM' – הקבוצה המייצגת את העיירה באליפויות הילדים השונות… אז הצורך הוכיח את עצמו כדי להתקבל לקבוצת הילדים של ה-AAU המתחרה באזורים שונים עד אליפות המדינה… משחקי כדורסל בשכונה בהם הוא חייב להיות "THE MAN" בקבוצת גילו… אז באים מחנות קיץ לכדורסל (אם ההורים יכולים להרשות לעצמם)… אח"כ להתחרות עם 50 ילדים אחרים הרוצים בדיוק כמוהו לעשות את הקבוצה הראשונה (ולא השנייה או השלישית) ב-JUNIOR HIGH SCHOOL… ואז התיכון. שוב, תחרות עם 50-70 ילדים הרוצים לעשות את הרוסטר של הקבוצה הראשונה.
ואז מתחיל עניין האליפויות המחוזיות. אם אתה שושנה בין החוחים של קבוצת תיכון משמימה שאיש לא ישים לב אליה, סיכוייך שמישהו מהמכללות יתעניין בך הם קלושים עד קלושים מאד. ואם הקבוצה מצליחה במחוזיות, מגיעות האליפויות האזוריות, ואז אליפות המדינה. במדינה קטנה כמו דרום קרולינה עם כמה וכמה מכללות מובילות בכדורסל בדיביזיה הראשונה (כגון אונ' דרום קרולינה, קלמסון, WOFFORD (הגיעה לסוויט 16 לפני שנתיים), THE CITADEL, אונ' פורמן, ואונ' צ'רלסטון), ישנם כ- 20,340 שחקני כדורסל המנסים לעשות את הוורסיטי או הג'וניר וורסיטי ב-389 התיכונים הצבוריים, 165 התיכונים הפרטיים, ו-127 תיכוני כנסיות (לפי חישוב של 30 שחקנים לתיכון, אבל המספר קרוב יותר ל-40) בדרום קרולינה בלבד, ודרום קרולינה היא רק המדינה מס' 24 במספר התושבים בארה"ב.
תארו רק לעצמכם כמה תיכונים ישנם בארה"ב המשחקים כדורסל וכמה שחקנים משחקים בהם הנה מספרים:
How many high schools are there? – The Washington Post
ואז, לטובים שבין הכמעט מיליון יש את עניין עשיית הרוסטר במכללה שתחשוק בך, ואז אליפויות הקונפרנסים, ואליפות ה-NCAA.
עכשיו מגיע הדראפט, ולפניו מחנות ה-'קומביין' והבחינות והבדיקות שכל קבוצה עושה עליך, והצורך להתעלות על עוד 15 שחקנים מובחרים בדיוק בתפקידך שכל קבוצה בוחנת ובודקת.
רק 447 שחקנים מכל העולם עברו את כל אבני הנגף, מכשולים, מוקשים בדרך, מטרדים, פציעות, תקלות, ומוטות בגלגלים לעשות את ה-NBA. הם חייבים היו לנצח אלף נצחונות, להוכיח קשיות עורף, התגברות על כאבים, ולהתגבר על אכזבות. הם כולם ווינרים.
ואז מגיע משחק כמו בשבת, וקווין דוראנט נכשל בו קשות (אני מעדיף להתרכז בו ולא בראסל ווסטברוק).
הנה שחקן שזכה באליפות התיכוניים עם אוק היל אקדמי, היה MVP של מקדונלד ב-2007, אלוף העולם (ארה"ב מתחת לגיל 18), חמישיית אול-אמריקן, רוקי העונה ב-2008, MVP של אליפות העולם ב-2010, אליפות בה הוא שיחק את הכדורסל הטוב ביותר אי פעם שנראה באליפות העולם, 4 פעמים אלוף הקליעות של ה-NBA, חבר בקלוב ה-90-40-50, אתלט השנה בארה"ב (2010), זהב אולימפי (2012), גמר NBA, ועוד ועוד ועוד.
הוא אחד הווינרים הגדולים ואחד האתלטים המצליחים בעולם.
אז מה קרה לו בשבת?
האם הוא קפא פתאום על שמריו (גיא!)? נחנט? הוקרם? התאבן מהלחץ?
לדעתי אחד כמוהו לא קופא במשחק כזה, או ב-4 הדקות האחרונות שבו. זה NONSENSE! שטויות. השגיאה שלי היתה בכותרת "ווינרים ניצחו צ'וקרים". הווריורס אינם יותר "ווינרים" מהת'אנדר, והת'אנדר אינם יותר "צ'וקרים" מהווריורס. זה הכל עניין של למי הזריקות נכנסות בסוף, ומי שעושה פחות שגיאות בסוף. הפעם אלה היו הווריורס שקלעו, והת'אנדר שהחמיצו ועשו שגיאות. הערב הכל עלול להתהפך.
מה שכן, אני מאמין שיש דבר כזה של "התרגשות מהמעמד". הווריורס נראים לי כצעירים שאפילו לא חשים – ואולי הם אפילו לא מבינים את פרוש המילה – 'התרגשות'. יש בהם מין ארוגנטיות המאפשרת להכניס לך את זה דרך הגרון דווקא ברגעים החמים ביותר. קליי ת'ומפסון וסטף קרי נראו לי כילדים הנהנים לקרוע את יריביהם הילדים בשכונה ללא מורא ופחד. להיפך – תוך הנאה, עונג, וסיפוק. אתם יודעים מה? לעתים הם נראו לי בסוף כאילו הם נמצאים באיזו שהיא הצגה בידורית, מענגת, ומשעשעת. בואו אגיד זאת כך, למגינת לבם של אוהדי הווריורס: אולי הם יותר מדי IMMATURE מכדי להתרגש מ"התרגשות".
הם כאילו ה-ש-ת-ע-ש-ע-ו בארבע הדקות האחרונות בזמן שהת'אנדר נראו שהם עוברים שבעת מדורי גיהנום (גיא!) בארבע הדקות האלה. השגיאות הוכפלו בשיאות. זה כמו אומרים אצלנו WHEN IT RAINS IT POURS! כשיורד כבר גשם, אז הוא הופך לשיטפון.
מה היתה השגיאה של דוראנט (זאת היתה שגיאה רק בדיעבד!)? הוא יודע טוב מכל אחד מאיתנו מי הוא, ומוחו זוכר אלפי מקרים בהם הוא קלע מאותן נקודות ומאותם מצבים כמעט בלי להחטיא. הוא קיווה שהמג'יק יחזור, והוא לא חזר. בדיוק אותו דבר קרה לקייל תומפסון וסטפן קרי במשחק הרביעי כשמאומה לא ניכנס להם, אכזבה שגרמה לת'ומפסון לבכות כילד ללא בושה.
הביקורת שלי היא שלכל דבר יש גבול. אני מצפה משחקן ברמתו הנמצא ביום פאנק מיוחד במינו להבין שישנם ימים כאלה, ואז לנסות דבר אחר.
למשל?
למשל, להשתמש בסטיב אדאמס, דיון ווייטרס, אנדרה רוברסון, אניס קנטר, אנטוני מורו, קמרון פיין, ואנדי פוי – ולא רק בעצמו וראסל ווסטברוק עם קצת איבקה. הרי אלה הם השחקנים שאיתם הוא ניצח את סן אנטוניו, ושלוש פעמים את ג"ס, ולא להתעקש ולהתעקש ולנסות לעשות זאת בעצמו, ובעשותו זאת, לקחת איתו את כל הקבוצה לקצה האבדון.
מהצד השני הילדים האלה מהווריורס משחקים כאילו אין להם דאגה בעולם. להיפך, ככל שהאתגר יותר קשה, הם כאילו מתקיפים אותו ביתר אמוציה, השתלהבות, אקסטזה, והתלהטות. את הדבר המיוחד הזה לא ראיתי אפילו אצל מייקל ג'ורדן. הסל הזה שקבר את הת'אנדר סופית של סטפן קרי מספר את כל הסיפור של שבת בלילה:
קרי מכדרר מימין ומגיע לזווית לא טובה. קווין דוראנט מנתר יחד איתו. קרי לא מהסס לרגע, וזורק את אחד ה-BANK SHOTS המיוחדים ביותר שראיתי אי-פעם כשכדורו פוגע כמעט בראש הקרש בזווית מאד חדה, 'מלטף' את הקרש כאילו היה שחקן ביליארד היודע בדיוק באיזה חוזק, זווית, ו-'אינגליש' לזרוק את הכדור. קרי לא היסס לעשירית שנייה כאילו משהו ריבוני, נעלה, עליון – כמעט בא לי לומר 'קדוש' – שוכן מעליו ומכוון את תנועתו וכדורו. סוויש…GAME IS OVER.
הנה:
ולסיום, וידיאו קצר מסכם, ודיון ברמה גבוהה על הדקות האחרונות של המשחק הרביעי:
אולי כשג.ס יגדלו הם יתחילו לפחד.
בגדול לטענתי יש דבר כזה ווינר / לוזר אבל באופן פחות קיצוני ממה שמייחסים כל מיני פרשנים.
2 דוגמאות דווקא לא מהנבא.
1. תיאודוסיץ נחשב ללוזר הניצחי בכדורסל האירופאי והנה בגמר השנה היה המצטיין במדד 26.
אז מה הוא פתאום ווינר או שאף פעם לא היה לוזר ?
2 בלאק כדורגלן גרמני שהפסיד כל גמר חשוב כולל גמר הצמפיון עם צלסי ולפני כן עם לברקוזן גמר מינדיאל ויורו עם גרמניה ועוד כמה חצאי גמר …האם הוא לוזר ? אז איך זה שבשלושת משחקי ההכרעה עד הגמר גרמניה ניצחה כל משחק נוק אאוט 0-1 והוא כבש את כל השערים ?.
גם אתמול זידאן יצא מלך וסימונה שוב לוזר כשכל אחד יודע שסימונב עשה לזידאן בית ספר או לפחות ניהל את המשחק טוב ממנו .
הוא לא כבש את כל השערים.
בשמינית כבש אוליבר נויביל. באלאק אכן כבש ברבע ובחצי.
קשה לייחס לבאלאק לוזריות על הפסד בגמר הזה, בעיקר כי לא השתתף בו 🙂
מתן על פי וקיפדיה אתה צודק ….אך על פי מה שנאמר בזמן אמת השער של בלאק….אין לי כרגע זמן לחפש ביוטוב אבל אני כמעט ומשוכנע שסה בלאק .
לא יודע מה אמרו בזמן אמר ולא יודע מה כתוב בויקיפדיה. יודע שנויביל כבש את השער.
https://www.youtube.com/watch?v=dpqvdIl8a_0
1:15 בתקציר.
אנחנו חוזרים קצת למשחק השרוכים…
מתן מבסוט עלייך לא ראיתי הקטע אבל חזקה שהבאת את הקטע הנכון.
אצלי כמעט הכל מהזיכרון וככל שהוא ישן יותר הוא יותר טוב ( את מונדיאל 86 למשל אני זוכר מעולה הרבה יותר מ 2014 ).
בכל זאת הבג שלי זה שאם קיבלתי מידע מוטעה הוא יישאר כזה ולא אבדוק ביוטוב וקיפדיה.
זה מה שקרה בעניין בלאק.
תאודוסיץ׳ הוא לוזר מארץ הלוזרים. כשהובילו ב20 הפרש הוא היה הכובס, כשצמצמו לו את כל ההפרש והגיעו לרגעי ההכרעה – הוא ברח מהכדור, בדיוק ההגדרה של לוזר. במאניטיים הוא נשנק. מה זה קשור לתואר?
לא לוזר ולא נעליים מדד 26 קלע דאבל פיגרס באחוזים טובים ואס.
הוא ולא דה קולו היה הטוב בצסקא ללא תחרות.
בכל זאת הנה רשימה של כמה ווינירים גדולים מאד בתחומם.
כדורסל ישראלי
1. מיקי ברקוביץ (הכל מכולם).
2. בלו ( קורא תיגר אפילו על מיקי ).
3. עדי גורדון
4 שאראס.
כדורסל אירופאי
1. בודירוגה
2. ספינולאיס
3. נבארו
4. גאסול
נ.ב.א
1. ג'ורדן
2 הורי
3. לארי בירד ( בעיני הגדול מכולם בליגה בקלאץ ).
4. אלן
פוטובל אמריקאי
1. מונטונה
2. בריידי
כדורגל ישראלי
1. זהבי
2. אוחנה
3 ראובן עטר.
כדורגל עולמי
1. תומאס מולר
2. ( לצערי ) סרחיו ראמוס.
3. אמייסטה
שאראס היה ווינר גדול במכבי ולוזר גדול באינדיאנה. אז מה זה עושה אותו?
וכיצד אתה מגדיר "ווינר"?
הוא לא היה לוזר באינדיאנה, סתם שחקן שלא עמד בדרישות האתלטיות שהנ.ב.א. דרש כדי להתחרות.
שאראס אכן לא היה פקטור בנ.ב.א מה שעושה אותו ווינר היה היכולת להתעלם מכל מה שמסביב ברגע הקריטי כך הוא חירבן למכבי משחק ביתי חשוב מאד מול סיינה בתחילת טופ 16 המצומצם ( 4 קבוצות 6 מחזורים )..
משחק ביתי שפשוט אסור היה להפסיד ולאחר איזה 0/10 מחוץ לקשת הוא לקח את הזריקה ה 11 ( או משהו דומה ).
הזריקה נזרקה במינוס 2 וכדור משחק אחרון……ורק רשת.
הטעות של שאראס הייתה שהוא לא הלך לקליבלנד עם לברון הצעיר, והעדיף לחתום בפייסרס (הוא הוקסם מבירד, ואי אפשר להאשים אותו תכלס)
שאראס ניצח את הדרים טים ולקח אין ספור מדליות באליפות אירופה ועולם .
הוא פשוט לא קיבל הזדמנות אמיתית באינדיאנה . הוא עלה כסקאנד גארד ושיקח אחריי פאקינ ג ג'מאל טינסלי .
לא היה ווינר כמו שאראס אדם שקולע באירופה 96 או 98 אחוז מהעונשין ובקלאץ' מעולם לא ריאתי אותו מחטיא אפחילו קליעת עונשין אחת .
אולי ריק בארי קלע טוב יותר אבל מעולם לא ראיתי קלעיי עונשין טוב ממנו או שהייתי לוקח לפניו
דנילוביץ' באירופה וגם ג'וג'ורביץ' וגאליס, בכדורגל הישראלי יניב קטן, הביא 6 אליפויות ובמו רגליו הביא את האליפות ב-2009 ו-2011 נגד הפועל תל אביב עם 0:1 ושער כמעט זההה בשני המשחקים, דאנקן ומאנו, לותאר מתיאוס, פלה, קאנטונה ולדעתי אולי אולי הגדול מכולם זלטאן איברהימוביץ' שאמנם לא זכה בגביע אירופה אבל לוקח כבר 15 שנה אליפות בכל קבוצה שהוא משחק בה ואני מהמר שיקח בשנה הבאה גם ביונייטד.
+100 על גורגביץ הגדול מכולם באירופה לא כולל ברקוביץ ( בכל זאת משוחד😊)
נזכיר אחד מעניין לכל אחד.
מיקי סל הניצחון מול צכוסלובקיה שהעלה אותנו למונדיאל 86 ( מקום 7 ).
בלו השלשה ,החטיפה והאס לרייס ( עוד אחד שצריך להופיע כאן )
גורדון סל הניצחון בגמר הגביע ההיסטורי מעל צימברס.
שאראס השלשה נגד סיינה אחרי החטאות כל היום מזכיר לי גם שחייבים להכניס את שארפ נס קובנה לכאן.
גורדן 6 אליפיות
הורי כל כך הרבה סלי ניצחון קשה לקחת מהלך אחד.
בירד החטיפה לאזייה והאס לנצח את הסדרה בשנייה האחרונה של משחק 7 מעמדת פיגור.
אלן …ס.א
אוחנה גמר גביע 85 ובישול גמר מחזיקות 88 ואוסטרליה.
זהבי ….טדי באזל ופלזן .
עטר פרנק דה פראנס וגמר גביע 93.
מולר אין סוף דוגמאות.
אנייסטה גמר מונדיאל 2010
ראמוס גמר צמפיון 14 ו16.
לצמצם את הדיון למי כבש/טעה זה בעצם אומר שהסיכוי של חלוץ להיות ווינר גבוה יותר ושל בלם להיות לוזר גבוה יותר. אני לא אוהב את השטחיות הזו.
בשבילך ווינירים גדולים שחקני הגנה
1. ראמוס ( כבלם שני שערי גמר צמפיון ועוד שני שערי חצי גמר ).
2. גודין ( כבלם שער גמר צמפיון שער אליפות ושער ניצחון דקה 81 במשחק המכריע בשלב הבתים מול איטליה ).
3. מאלדני ( 5 צמפיון ושער בגמר שנגמר בהפסד ).
4. פויול ( שער ניצחון מול גרמניה בחצ גמר מונדיאל 2010 ).
נכון השערים והבישולים הם לא חזות הכל אבל מעידים על אופי מסויים
רק ששוב אתה מתייחס לכיבוש השערים.
מ.ש.ל.
כי זה פקטור שמעיד מה לעשות ?
אתה יכול לקחת גם את קנבארו ,נסטה ופיקה וזה בסדר גמור הם גם ברשימה שלי ….אבל אין כמו שער מכריע בשביל להמחיש בדיוק כמו השלשה של שארפ וכמובן הגדול מכולם באירופה גורגביץ.
קנברו ונסטה במדי איטליה במונדיאל. תצוגת הגנה שאני לא ראיתי מעולם
למדוד ווינריות של בלמים בכיבוש שערים, זה כמו למדוד ווינריות של חלוצים בחילוץ כדורים מקו השער שלהם.
שוב זאת המחשה הייתי יכול לדבר על כך שרונאלדו לא כבש מול פויול בסופר קלאסיקו ….אך לטעמי מי ששומע שבמצב של 0-0 בחצי גמר מונדיאל פויול הכריע את ההתמודדות במשחק שהיה למעשה בעיני רבים " לגמר האמיתי " זה עושה לו את זה
ופויול (שאני מאוד אוהב כי הוא שימח את סבתא שלי) גם דפק וואחד שפגט "לוזרי" מול אותו כריסטיאנו (נדמה לי שזה היה הוא), בקלאסיקו, א עכשיו הוא לוזר ?
וממתי שער אחד הוא מדגם מייצג ?
שוב שער בחצי גמר גביע העולם זה רק דוגמה מייצגת .
פויול לא חטף שער מול כריסטיאנו מאז שהאחרון הגיע לריאל ועד שהראשון פרש.
פויול היה שותף בכיר ל 3 צמפיון יורו ומונדיאל פסיכולוגית כשהוא היה ברצלונה וספרד היו בלתי מנוצחות.
אך ההמחשה הכי טובה לכך במשפט אחד זה אותו שער יחיד שהוא כבש במסגרת חצי גמר המונדיאל עם כל המתח ושחקני ההתקפה המצויינים בשתי הקבוצות בסוף מגיע בלם שכלל לא מרבה בכיבוש שערים בטח בנבחרת ומכריע את ההתמודדות הזו .
וכשחושבים עוד על כך פויול שלא מרבה בכיבוש שערים עשה זאת דווקא בסופר קלאסיקו ובחצי גמר מונדיאל.
כנ"ל ראמוס שחקן שכבש צמד בחצי גמר צמפיון ואז בגמר…..לאחר מכן שנתיים לא כבש שום שער בצמפיוו כי יש אחרים שיודעים לעשות זאת …..יותר נכון אחר ….אבל כשהאחר לא מתפקד ( פציעה ואולי אופי ) מגיע דווקא הראמוס הזה וכובש לראשונה בצמפיון העונה ושיחק לפני כן 11 פעם בלי שער…..מה זה בדיוק אם לא ווינריות ?
כאן כבר לא ניתן להצביע על מקריות כנ"ל גודין אגב.
לסיכום .שערים בטח לבלמים זה לא חזות הכל ויש כמה שהיו ווינרים גדולים כבלמים ללא שער מיוחד ( בארזי וקנבארו ).
אך שערים בהחלט ממחישים ( קומאן דקה 112 בכדור עונשין מול סמפדוריה גמר 92 ותואר ראשוןלברצלונה של קרויף ).
מקווה שהנקודה הובנה כראוי לכולם.
ואולי הוא כבש את השער, בגלל שהוא בלם, ומן הסתם ההגנה יותר מתמקדת בחלוצים ?
אוקיי,אז את השפגט המפואר, והשער שספג בעקבותיו הוא לא קיבל מול כריסטיאנו, אלא מול שחקן פחות טוב – מה שהופך אותו לעוד יותר "לוזר"…
מה שאתה בעצם אומר זה שכל הזמן הזה הייתה לו ווינריות בקנה אותה הוא החליט לשמור לאותו אירוע שמתרחש פעם ב 4 שנים.. אני לא יכול לתאר לך כמה לוזרי זה נשמע…
פויול, הוא מבחינתי ווינר ענק, בגלל העקביות, משחק אחר משחק עם לוחמה מתפשרת, וקרקפות חלוצים על הסוליה, ולא בגלל הברקה כזו או אחרת. וגם בגלל סבתא..
לאהרן, השער שפויול כבש בסופר קלאסיקו ובחצי גמר המונדיאל היה אפילו מאותו תרגיל…
פיקה חוסם את המגן של פויול, צ'אבי מרים בדיוק בתזמון המתאים לפויול לנגיחה
מנחם, ראיתי את ההתכתבות הקטנה בינך לבין גילרי, אני חייב לומר שהוא מוציא ממך את הטוב ביותר, הסכמתי עם כל מילה שכתבת שם, וגם כעת, ואני כמובן מסכים שאין לוזרים ברמות האלו, אבל זה עדיין לא סותר את העובדה שיש כאלו גם בין הגדולים ביותר, שרועדות להם פה ושם הידיים, וקבלת ההחלטות אצלם משתבשת, אגב, אני בטוח שזה קורה לכולם כולל כולם, בסופו של דבר מדובר באנשים, ולא סופרמנס, הלחץ משפיע, הדופק והמיינד נכנס לורטיגו. אבל בשום באופן לא לוזרים. הלוואי עלי אחוז 1 מהאמביציה של כל אחד מהשחקנים האלו.
טוב לשמוע זאת ממך
כתבה יפה מאוד, מסכים איתך. שמח שאתה לוקח בחזרה את הכינויים.
אתה קולע למטרה בתאור האופי של הגולדן סטייטים, בדיוק בגלל זה הם מפחידים כל כך.
שמח שגם אתה רואה בג"ס מה שאני רואה. לכן, אגב, הם מסוגלים להכל (שזה כולל גם להיות אפסים ביום נתון)
חברים יש לינקים למשחק אולי ??? תודה מראש
זה מדי מוקדם לדעת
Goatdee.net
אתר של שידורי ספורט מעולים
יופי של פוסט. ממש יופי.
תודה צביקה
איבאקה זינק עם קארי בסל הזה לא דוראנט. רק מעצים את ההנאה מהסל עוד יותר לדעת שהוא מול אחד החוסמים הטובים במשחק
קפא על השמרים – אחד הביטויים המעניינים.
השמרים הם השמרים שנמצאים על קליפות הענבים ואשר בלעדיהם לא ניתן היה לייצר יין בתקופת המקרא.
"מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים, מִשְׁתֵּה שְׁמָרִים: שְׁמָנִים מְמֻחָיִם, שְׁמָרִים מְזֻקָּקִים"
משתה שמרים = יין לא מזוקק, שמרים מזוקקים = יין מזוקק.
הביטוי "קפא על השמרים" מקורו בנבואת צפניה:
"וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת, וּפָקַדְתִּי עַל הָאֲנָשִׁים הַקֹּפְאִים עַל שִׁמְרֵיהֶם הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם לֹא יֵיטִיב יְהוָה וְלֹא יָרֵעַ."
קפאים על שמריהם = השמרים שצפים על היין הלא מזוקק.
("קפא" בארמית זה "צף")
מי הם הקפאים על שמריהם? בהקשר של הפרק הם בעלי הכרמים שמחוץ לירושלים.
ובהקשר של הפסוק – הקפאים על שמריהם = האמרים בלבבם לא ייטיב ה' ולא ירע.
הכוונה היא שהחורבן יבוא גם על מי שלא אקטיבית עבד אלילים, ובחר "לשבת על הגדר".
(לדעתי הכוונה היא שלראות רוע ולהתעלם כמוהו כלבצע רוע)
כיום "קפא על שמריו" = לא התחדש, נשאר פסיבי ושמרן. תמיד בקונטקסט שלילי.
נפלא ממש גיא! מת על הסבריך!
'מדורי הגיהנום' זה מושג שמקורו בכלל בנצרות.
על דאנטה, ו-'הקומדיה האלוהית', מולי כבר כתב בהרחבה:
http://www.hoops.co.il/?p=55308
אצל דאנטה ישנם 9 מדורי גיהנום,
וביהדות, הרעיון של גיהנום המחולק למדורים, נכנס רק אחרי ש-9 המדורים של דאנטה הפכו ל-"פופלארים" באירופה הנוצרית.
(שלא במפתיע, ביהדות עברו ל-7 מדורים)
"שבע שמות נקראו לגיהנם: שאול, אבדון, גיהנם, באר שחת, טיט היון, ציה, צלמות".
(אוצר מדרשים)
שוב תודה ענקית!
פוסט מעולה. מסכים לחלוטין בנוגע לאופי של גולדן סטייט. יש משהו במינדסט שלהם שהופך אותם למסוכנים יותר מכל קבוצה אחרת בהיסטוריה.
אני גם מסכים שאין כזה דבר "ווינר" או "לוזר" כשמדובר על שחקנים ברמה כזאת גבוהה, אבל אני כן חושב ששחקן מסוים יכול להתנהג כלוזר למשך משחק מסויים, וזה מה שראינו את דוראנט עושה אתמול. הוא לא הבין שזה פשוט לא היום שלא והתעקש לנסות ללכת לבד, ופה הייתה הטעות שלו. מחר נדע אם זאת הייתה טעות קריטית.
תודה מנחם. גם אני מסכים איתך. לטענתי ההבדל בביצועים בדקות האחרונות של משחק 6 נבעו 95% בגלל הפרשי עייפות בין השחקנים. תחליף את הדקות של קרי ודוראנט ואני מהמר שהביצועים של השני היו טובים יותר מאשר של הראשון.
כשמשחקים באינטנסיביות של גמר פלייאוף מערב 45 דקות כמעט ללא מנוחה פשוט לא מגיע חמצן למוח. לא התרגשות ולא נעליים
יפה מנחם, מאד מתחבר לדברים שאתה אומר כאן.
לגבי דוראנט – זה לא היה משחק חלש באופן יוצא דופן עבורו בסדרה. לא היה הבדל מהותי נניח ממשחקים 1, 4, ו-5 (בשניים מהם OKC ניצחו). העניין הוא שברגעים המכריעים כמעט כל קבוצות הליגה שמות את הכדור בידיים של השחקן הכי טוב שלהם וכולם זזים הצידה. גם הווריורס עם כל הנעת הכדור שלהם עוברים למוד כזה ברגעי ההכרעה והולכים לבידודים של סטף. לדעתי זו שגיאה וכמו שאמרת למה לא לשחק כמו בכל שאר המשחק?
גם אני לא מבין את זה. כלומר, אני מבין את זה לחלוטין לגבי המהלך האחרון (שליטה על השעון, סיכוי נמוך יותר לאבד את הכדור במצב שיוביל לסל של היריבה, סיכוי גבוה יותר לייצר זריקה (גם אם פחות טובה)), אבל לא לגבי הדקות האחרונות בכללותן.
כתוב יפה . נושא ווינרים מול לוזרים הוא דבר יחסי , תלוי גם באחרים ודורש טיפה מזל .
אוסיף לפינה הספרותית של גיא את מקור הביטוי "שושנה בין החוחים" .
הוא לקוח משיר השירים , שם נכתב :
כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת .
בימינו אנו הזוגיות אינה כה מושלמת , ושיעור הגירושים והפרידות רב. אבל הביטוי נשאר , ואף הושאל לנושאים אחרים מנושאי אהבה וזוגיות .
אף אחד לא יחלוק שהקליפרס הם לוזרים. כרוס פול אולי לא לוזר אבל כשהוא לובש את המדים של הקליפרס הוא לוזר בן לוזר. הרבה פעמים האוירה מסביב מוציאה ממך דברים שבסיטואציה אחרת היית מגיב שונה. יש הרבה שחקנים וגם בnba שהלחץ בדקות האחרונות עושה להם משהו לא טוב והם לא בשיאם לעומתם יש הרבה שחקנים שדוקא ברגעים האלה הם במיטבם, לא בכל יום, לא בכל משחק, אבל הם מביאים את עצמם וברמה יותר גבוהה יותר משחקנים אחרים. אולי זה לא מכובד לקרוא לשחקנים כמו דוראנט וווסטברוק לוזרים אבל כששחקן עושה שטויות ומאבד 4 כדורים ב3 דקות הכי חשובות של העונה כשהוא השקיע כל כך הרבה להגיע לסוף המשחק מול האלופה ביתרון בסדרה, בבית, וכשאתה מוביל כל המשחק ולחרב את זה במו ידך, כשממול יושבים לך על הזנב שני הקלעים הגדולים ביותר במשחק וממתינים לכל טעות הכי קטנה כדי להעניש אותך. זה בעיה
שתי קבוצות בשנות ה2000 לא הגיעו לגמר המערב:
הקליפרס וניו אורלינס. מה המכנה המשותף?
שימו לב לכך שגם קליי וגם סטף בכל הראיונות שלהם תמיד משתמשים ב FUN כאשר הם מתייחסים לאתגרים שעומדים בפניהם. לא שמעתי את זה מאף שחקן אחר
הליגה החליטה כבר מי ניצח את הסידרה
http://www.sbnation.com/2016/5/29/11807820/the-nbas-official-facebook-page-already-revealed-which-teams-will-be-playing-in-the-finals
שטויות . זה זיוף של מחפשי קונספירציות . אני נכנס בקביעות לאתר הליגה ואין שם דבר כזה .
מאמר חשוב. אני לא חושב שיש "לוזרים". אני מאמין שיש את ה"רגילים" , אלה שלפעמים יצליחו להתעלות בסיום ולפעמים לא (מי יותר ומי פחות), ויש כמה יחידי סגולה שהם ווינרים, שברוב המוחלט של המקרים, כשנגיע לדקות ההכרעה הם יכריעו את הכף לטובת הקבוצה שלהם גם אם היו גרועים באותו משחק או אפילו ב-10 המשחקים שקדמו לו.
ועוד דבר:הווריאורס הם לא ילדים. סטפן קרי בן 28 שחקן ותיק בליגה והוא יותר מבוגר מ קוין דוראנט ומ ראסל ווסטברוק. הוא רק נראה צעיר. גם הכדורסל שלו יותר משופשף כי הוא לא נולד עם האתלטיות המרהיבה והיה צריך לחדד את הכישורי קליעה שלו עד גבול הביזאר כדי להתחרות בליגה של הגדולים
ילדים באופי, לא בגיל. ראית את קליי תומפסון בוכה כילד אחרי ההפסד (עם דמעות!)? ראית פעם את דנקן בוכה אחרי הפסד? את לברון?
גם קרי הוא ילדון. ילדון בן 28.
עלי האשה (וגם אחרים!) אומרים שעדיין לא התבגרתי ואני עומד לפני גיל 79…
כתיבה יפה ומדוייקת ,מנחם.
סטף קרי משתמש במלה "כיף" כמעט בכל ראיון . אחרי הפסד הוא לא רוצה שהכיף הזה יגמר , אחרי נצחון הוא מסביר שהם יותר טובים כשכיף להם ביחד. דוראנט בניגוד לקרי, רואה משימה לנגד עיניו והוא הוא זה שחייב לעמוד בה. תומפסון למשל, משלב את שני האלמנטים של משימה וכיף . בכלל, קליי עבר תהליך התבגרות מאז הפציעה של סטף ומתחילת הפלייאוף הוא מבחינתי הברומטר של הקבוצה.
לסיכום
מדובר על מזל
צריך שיבוא לך המוג'ו (במובנו המדעי) בזמן ובמקום הנכון כדי שתוכל להגיע לראש הפירמידה.
זה מה שהקהל רואה וזה מה שהקהל זוכר.
ואם אתלט הוא ווינר\לוזר או כל הגדרה אחרת מוחלט ע"י הקהל, לא ע"י האתלט או כל מדד אחר 🙂
מילת המפתח היא לחץ.
לדעתי בהחלט יש לוזרים וווינרים ברמות האלה.
מה שקובע מיהו לוזר ומיהו וינר (ויש גם אמצע על הסקאלה) זה איכות קבלת ההחלטות בעת לחץ, וכשמדובר בספורט קבוצתי – הרצון להשפיע על המשחק בעת לחץ.
זה שהשחקנים עברו עשרות תחרויות וניפויים בהם הם היו וינרים, לא אומר שברמה הגבוהה ביותר לא יהפכו ללוזרים, או צ'וקרים. כי ברמת התיכון והמכללה הם היו הטובים ביותר, ולכן היה להם הביטחון בעצמם, ומפלס הלחץ ירד.
יש כאלה, שבעת לחץ מתפקדים אחרת לטוב ולרע, בעיקר לרע.
האם אלו תכונות בלתי ניתנות לשינוי? ווינריות לא. או שיש לך את זה או שאין. לעומת זאת, היחנקות ברגעי הכרעה זה משהו שניתן לשינוי. פה מגיע האלמנט של ניסיון, השפעה של חברים לקבוצה או מאמן, ושיטות הרגעה שונות. כלומר גורמים שמורידים לחץ
ברור שיש לחץ וברור שהוא משפיע על קבלת ההחלטות. השאלה היא האם יש כאלו שבאופן ברור יתפקדו טוב יותר וכאלו שיתפקדו רע יותר?
מה שקורה יותר הוא שיש שחקנים שרוצים לקחת את המשחק עליהם בדקות האלה. זה שהלחץ פחות משפיע עליהם לא אומר שהם מביאים לתוצאות טובות יותר בעקבות זאת.
אני לא מבין איך המשפט הראשון מסתדר עם המשפט האחרון.
תבדיל בין קבלת ההחלטות לבין התוצאות של ההחלטות הנ"ל. זה מתחבר למה שגם כתבתי קודם. למה בעצם לא לשחק את ההתקפה הרגילה של הקבוצה ולהגיע למצב הזריקה הטוב ביותר.
אתה לא חושב שיש קורלציה בין רמת קבלת החלטות לתוצאה שלהן ?
יש. אני רק לא חושב שיש קורלציה בין מי שמרגיש שהוא יכול לקבל את ההחלטות לגבי האיכות שלהן. או במילים אחרות זה שיש שחקנים שחושבים שהם מתמודדים טוב עם לחץ ולכן הכדור צריך ללכת אליהם לא אורמ שזה באמת ההחלטה הנכונה.
זה לא מבוסס רק על הרגשה, כשנאש קיבל את הזכות לקבל את ההחלטות לקבל החלטות בשביל הסאנס זה נעשה על סמך הרגשה ?
יש פה גם אלמנטים של סטט'. אני מסכים שיש מקרים שההייפ גובר על היכולת האמיתית (למשל קובי), אבל זה לא שאי אפשר לבחון שחקנים בתנאי לחץ, בדיוק כמו במדקים ללוחמיי צוללות או טייסיי קרב.
דק' המשחק של שחקניי NBA הן שעות הטיסה שלהם.
אני רק כמובן לא חושב שצריך את תגיות הלוזרים.
ברור שאפשר לבחון שחקנים בתנאים האלה. גם ברור שיהיו כאלו שיציגו נתונים טובים יותר. השאלה היא האם זה באמת אלו הנתפסים כווינרים או כ"עומדים בלחץ"? יותר מזה האם התפקוד של הקבוצה יותר טוב או פחות טוב כתוצאה מכך שהכוכב של הקבוצה לוקח את הזריקות המכריעות על עצמו (כשההגנה מהצד השני מן הסתם מתמקדת בו).
"ברור שיש לחץ וברור שהוא משפיע על קבלת ההחלטות. השאלה היא האם יש כאלו שבאופן ברור יתפקדו טוב יותר וכאלו שיתפקדו רע יותר?
מה שקורה יותר הוא שיש שחקנים שרוצים לקחת את המשחק עליהם בדקות האלה. זה שהלחץ פחות משפיע עליהם לא אומר שהם מביאים לתוצאות טובות יותר בעקבות זאת."
עידו, אני התייחסתי במקור לציטוט שלך למעלה, למושגים של הווינרים/לוזרים אני באמת לא מייחס חשיבות, כי זו סתם נטייה של אנשים לקטלג, ולדחוף למגירות. אני גם לא מתייחס לעניין ההירו בול אל מול המהלך הקבוצתי, שהרי גם אני מאמין יותר במהלך הקבוצתי, במיוחד בכדורסל עם ההגנות המתוחכמות של היום.
בציטוט העללת שאלה : האם יש אנשים/שחקנים שמתפקדים יותר טוב תחת לחץ ? התשובה הפשוטה היא כן, אגב, למהלך הקבוצתי אלמנט הלחץ עלול להיות יותר קריטי, כי נדרשות פחות ידיים רועדות ומזיעות, אם כי מצד שני אפשר לומר שחלוקת האחריות בין כולם מורידה את מפלס הלחץ, ולכן אין ספק שזה כמו הרבה דברים בחיים יותר מורכב ממה שזה נראה.
אבל כמו בכל תחום, ואפשר למדוד את זה סטט', או בעזרת מד דופק או סריקה מוחית, או שפת גוף, וכ"ו וכ"ו – יש אנשים / שחקנים שמתמודדים יותר טוב עם לחץ, ובגדול הייתי מעדיף את הכדור אצלם ביד בין אם מדובר במהלך הירובול או מהלך קבוצתי.
קובי למשל הוא מקרה מעניין שנראה לי שאליו אתה יותר חותר, כי לכאורה לחץ לא משפיע עליו, כי באמת לא נראה שהוא מפחד לקחת זריקות לא משנה כמה הוא יחטיא, אני חושב שהלחץ כן משפיע עליו, רק שבמקום לעורר בו פחד, הלחץ מעורר בו "מאניה" או תחושת שליחות או ייעודיות או היבריס ולאחריה ההתרסקות. אם כמה שאני סולד מסגנון המשחק הזה יש בזה משהו מרגש ללא ספק.
זה מאוד מזכיר לי שפעם שמעתי ראיון של מג'יק שבו הוא בדיוק התייחס לנקודה הזאת ומזכרון חופשי הוא אמר משהו כזה שהמשחק נמצא בסיומו והתוצאה צמודה הרוב יפחדו להחזיק את הכדור ולקבל את ההחלטה,אני רק חיכיתי לרגעים האלה כי אז פתאום כל המגרש היה ברור לי והחושים שלי התחדדו(משהו כזה)
הבעיה עם מג'יק (1 ממתי מעט הלייקרים שאני אוהב) זה שכל פעם שהוא אומר משהו הוא דואג לסתור אותו אחרי שבוע..
הבן היקיר לי, אני לא חולק שיש כאלו שהלחץ פחות ישפיע עליהם. מה שניסיתי להגיד הוא שדווקא העובדה שיש שחקנים ש"לוקחים" את הלחץ עליהם יכולה להוביל לכך שאם הם לא אלו שייקחו את הזריקה בסוף אז הם יוכלו ליצור מצבים הרבה יותר טובים לשחקנים האחרים. כששחקן מקבל את הכדור לזריקה אוטומטית אין לו זמן לחשוב ולהילחץ. זו סיטואציה שונה מהמקרה של שחקן שמקבל את הכדור לידיים שלו וצריך ליצור את מצב הקליעה.
כל מקרי הפקסון/קר/הורי/פישר הם הרבה יותר תולדה של סיטואציות כאלו מאשר שחקנים שלא מפחדים לקחת את הזריקה המכרעת.
אההה, טוב.. אם זה אני יכול להסכים באיזשהו אופן, רק שאני חושב שהמצב קצת יותר מורכב, אמנם כמו שאתה כותב, לשחקן שמקבל את הכדור לזריקה אוטומטית אין אולי את הזמן להילחץ, אבל תחשוב על כל הידיים שהכדור צריך לעבור במהלך אותו תרגיל, ומספיק שאחת מהן תרעד, או ראש אחד שיקבל את ההחלטה הלא נכונה ויש לך איבוד כדור, מצד שני כמו שכבר כתבתי, חלוקת האחריות יכולה להוריד הרבה מהלחץ והנטל על השחקנים, בגלל שהם שותפים לאותו גורל, צרת רבים חצי נחמה, וכ"ו.
לא כל מקרי הורי/פישר/אלן/ הם תולדה של סיטואציות כאלו, הרבה פעמים היו שם מקרים שהם לא זה ולא זה, אלא פשוט אלתור של הרגע (למשל השלשה של הורי מול הקינגס, השלשה של ריי אלן, הסל של קר אפשר לומר הוא הכלאה של ה 2 – הכדור אצל ג'ורדן העמיד ללחץ, תרגיל, אבל לא מיוחד, חדירה פשוטה והוצאה החוצה לקר)
יש בזה משהו! זה לא רק היכולת לפעול בלחץ, אלא גם המוכנות לקחת עליך את האחריות.
אני לא מאמין שאני לא רואה את הסדרה הזאת. נשמע כמו אחת הסדרות הטובות במילניום הנוכחי.
מדי פעם יוצא לי להציץ באתר כשאני מקבל קצת קליטת אינטרנט וכולי קנאה שאני לא שותף לחוויה הזאת השנה.
לגבי עניין ה'לוזר' 'ווינר', זה הכל תלוי תוצאת הסיום.
לאולג'ואן קראו לוזר כל הקריירה עד שבגיל 31 זכה באליפות הראשונה ואז פתאום הפכנו לקלאצ' סיטי. יואינג שזכה באליפות המכללות על חשבון אולג'ואן יזכר לדיראון עולם כלוזר.
יש ימים ורגעים של זון, זה יגיד כל שחקן, שבהם הטבעת גדלה ונראה שכל סל יכנס, ויש רגעים של קיפאון ושל חוסר ביטחון שבו שום דבר לא הולך ואז אתה במלכודת. מצד אחד אם תמנע מהכדור בתור סופרסטאר כדי לא לפגוע בקבוצה, יגידו שנעלמת ושבקת (לברון), ואם תיקח הכל על עצמך כי הקבוצה סומכת עליך יגידו שחירבת את המשחק (קובי, הארדן).
חיים קשים יש לסופרסטארים ב-nba.
ניב – אני מעתיק לכאן מה שכתבתי לפריוויו של גיא:
אני קורא בהרבה מקומות על עד כמה הסידרה הזו נהדרת והיסטורית.
לצערי – אני ממש לא שותף לדעה. כמעט בכל משחק הופיע רק צד אחד, מה שגרם ליותר מדי בלואאוטים ויותר מדי גארבג' טיימים שהתחילו יותר מדי מוקדם.
אני מבין את ההתלהבות מגיים 7, אבל בעיקר רוצה שהסידרה הזו שדי איכזבה אותי תיגמר, ויתחיל הגמר האמיתי.
רק המשחק הראשון נגמר בהפרש שני פוזשנים (וגם זה – 6 נקודות, לא 4). עוד שניים של חד ספרתי גבוה והשאר תבוסות. מבאס.
אגב – זו גם התחושה שהיתה לי לגבי גמר המזרח – גם שם היה משחק אחד שנגמר ב-6, והשאר 15 הפרש ומעלה.
בשבילי ספורט זה באיזשהו מקום מפלט מהמציאות והפיכת הספורט לסוג של טוטאליות,בין אם זה ברומנטיקה של הספורט שאני מחפש(זה אחת הסיבות למשל שהתחלתי לא לסבול את לברון כי הוא הרס את הרומנטיקה בשבילי)בין אם זה באמוציות ובין זה שאני מרשה לעצמי להתייחס בסטנדרטים אחרים למציאות.אז כן היה לי בעבר ויכוח ארוך מאוד עם הבן השחור לגבי לוזרים/ווינרים.מה שאני רוצה להגיד זה ברור כשמש שכמו שמנחם הסביר שחקן כמו כריס פול שהוא אחד הטובים בעולם במה שהוא עושה אז מן הסתם הוא לא יכול להיות מוגדר בעולם הרגיל כלוזר.אבל בעולם הספורט שבו אתה אחד הטובים בעולם כבר כמעט עשור ולא הצלחת להוביל אף קבוצה אפילו לגמר איזורי אז בעולם המושגים שלי שמוגבל לספורט הוא לוזר.הדבר בכלל שאני הכי אוהב ספורט זה מה שיצאתם נגדו,כן שחקן יכול להיחשב לוזר עד שהוא משנה את גורלו.לדוגמא נוביצקי שנחשב ללוזר האולטימטיבי שתמיד נחנק ברבע הרביעי ,פתאום הגיע הפליאוף של 2011 ולא רק שהוא ניצח וזכה אלא הוא עשה את זה בתצוגות רבע רביעי מדהימות.וזה כל היופי בספורט מבחינתי
למה תמיד מנחם לכתוב כל כך ארוך ומיגע ?
אי אפשר לעבור על המאמר להעביר הגהה .
לקצר לחדד.
אתה ורוב הכותבים כאן מגיעים לשורת המחץ אחרי רבע מאמר
וחוזרים על אותו. הדבר עוד ארבע פעמים לפחות.
אז תקצר בבקשה תחדד אנא הפוך את הכתיבה המיגעת והארוכה כאורך הגלות למשהו ראוי למאכל בני אדם.
תודה.
1+
ווינר ולוזר זה יותר מושג של מזל יש כאלה שבמעמדים מסויימים יש להם מזל ויש כאלה שפחות דוגמא מהמשחק של אוק גולדן כל המשחק שאיגודלה שמר על דוראנט גם אם הצר את צעדיו הוא הצליח להגיע לזריקה בדקות האחרונות הוא נתן טיפ לכדור לפני שדוראנט עלה לזריקה ויותר מפעם טחת וגם לראסל הוא עשה אתזה זה יכולת שמירה מדהימה אבל עדיין היה פה יותר מזל מיכולת וברגע שזה שמולך הוא עם יותר מזל אתה נהיה אוטומטית לוזר וברור שדוראנט לא כזה ראינו מהלכים מטורפים שלו בקלאץ שלשה ועבירה נגד ממפיס שניצח תסדרה ועוד הרבה סלי ניצחון.מסקנתי זה רק עניין של מזל וברור שגם היכולת האישית פקטור
עד היום אני לא מבין איך ראובן שם את הגול הזה בפארק דה פארנס, גול קשה מאין כמותו, כדור קופץ וטיל לחיבור, לא רואים כמעט שערים כאלה, פשוט שער גאוני.
פוסט נהדר,
תיקון אחד, מי שקופץ עם קרי בסרטון בסל שעשה 106:101זה לא קווין דוראנט, זה איבאקה…
שתי סיטואציות אפשריות:
1. OKC מגיעים אנדרדוג ולוקחים בגדול.
2. המשחק צמוד ודוראנט או ראסל קולעים סל נצחון עם הבאזר.
זה יהפוך אותם באחת לווינרים?
אני מאוד מקווה שנראה משחק מרהיב היום בלילה. משחק לפנתיאון. ושOKC ינצחו.
ואם לא נתנחם בזה שGSW ינצחו את הפרשים.
ואם יפסידו לפרשים…….
טוב יש את העונה הבאה.
כולם ווינרים מאין כמותם. יש את העניין הפיזי (עייפות וכדומה) ויש את המאץ' אפ הספציפי שיכול להיות לרעתו של שחקן מסוים, ויש את התרגיל שבנה המאמן ואולי הוא גרוע. אח"כ ישנן טעויות שנובעות מעייפות מצטברת או אייקיו כדורסל נמוך. לוזריות בשבילי היא בריחה מאחריות וזה לא המצב כאן אצל אף שחקן. אם כבר אז ישנה טיפשות של היגררות להירו בול.
אני לא מסכים עם האמירה ששחקני ג"ס במשחק 6 לא נראו כאילו הם אדישים/שמחים למעמד ושהדברים באים להם בקלות, להיפך זה היה ברור שהם יורקים דם ומקיאים את הנשמה (השלם את הקלישאה האהובה עליך) כדי לגבור על אוק'.
מנחם תיאר יפה ובפרוטרוט את הדבר הבאמת דמיוני, להיכנס לקלאב שנקרא שחקני אנ.בי.איי. כמעט אבסורדי. וכל כך אמריקאי – מעט מאוד-מאוד (מאוד-מאוד-מאוד) יגיעו ויקבלו תגמול פסיכי, שלא לומר מושחת. וכל היתר, שזה בעצם כל שחקן כדורסל בעולם – תודה על המאמץ, תסתפקו בזכרונות.
ואחרי זה פיני גרשון מראיין את עומרי כספי ושואל אותו בנימה לועגת "תגיד לי עומרי לא מדגדג לך לחזור לארופה ולהוביל קבוצה לאליפות?"
פיני גרשון הוא בהמה. שני רק לרון קופמן
פיני גרשון אדם מגעיל, ודוחה.
כיף לקרוא, תודה!
יש ווינרים ולוזרים כי יש שחקנים שהגיעו לNBA בגלל היותם פריקים אתלטים או פשוט גבוהים מאוד וכאלה שהיה להם ייחוס משפחתי.
הם הרגישו את הלחץ קליי היה זה שהתעלה הוא סרב להפסיד זרק זריקה אחריי זריקה ללא שום אגו או מחשבה שלילית רק שזה ייכנס והוא לא מוכן ללכת הביתה .
מעולם לא ראיתי תצוגת קליעות כל כך מרשימה תחת לחץ גם לא שבעת סליי השלושבאחד על אחד של קארי היום במשחק השביעי .
כשלאנשים יש אמונה אמיתית הם עושים מה שעושים לא כי הם חייבים או מצפים מהם כדי להצדיק את החוזה ויש לאחד מהם קעקוע של אהבה תמיד מנצחת על היד הקולעת בעברית והוא מודה לאלוהים אחריי כל קליעה אז אין להתפלא כשבקלאץ' הכל נכנס . יש עלייהם פחות לחץ זה הכל כי המצב המנטלי והנפשי שלהם אחר .
ראסל לא לוזר דוראנט דווקא כן.
הוא עלה למשחקים 5 ו6 עם פחד ועם מנטליות של מקום שני .
מהמשקח שראשון שלו בליגה הוא קיבל הכל על מגש של כסף רק כי הוא גבוה נייד מאוד מהיר עם קליעה . ללברון זה גם קרה והלחץ משפיע עלייהם יותר מכל אחד אחר .
כשלא צריך להילחם על כדורים עם חברים לקבוצה ולא מקבלים פרצופים כועסים אחריי החטאות והכדור ממשיך להגיע לקלעים האלה שלא חייבים לזרוק ויש להם כמה אופציות בכל התקפה מפלס הלחץ נמוך יותר . הלחץ משפיע יותר על גרין אבל גם על קארי בגלל זה כל ההצגות והשחצנות שלו כדי לנתב את זה החוצה .
אני דווקא חושב שאיגואדלה תחת לחץ הוא השחקן הכי טוב בקבוצה הגנתית והתקפית .
זכורה לי העונה עם מרק ג'קסון כשהוא במו ידיו קלע 3-4 סליי ניצחון במאית האחרונה של המשחק במהלך העונה רגילה כשהם הולכים אליו ולא אל קארי או תומפסון .
רק מה לאיגי אין קליעה טבעית טובה כמו של קליי וקארי אבל טוב שיש כמה אופציות
אני מאוד תופס מווסטברוק כשחקן יש לו הכל ואני לא רואה בו לוזר אבל יש לו אגו גדול ומי שחושב שהוא טוב מקארי לא ראה את קארי השנה או שלא היה שחקן עם טכניקה באמת טובה .
קארי הוא היום השחקן הכי טוב בעולם ובטח הגארד הכי טוב בעולם וזאת למרות היכולות האתלטיות של ראסל .
פעם בגלל הלחץ רק האתלטים העליונים היו מתפקדים במשחקים הגדולים או שהשחקנים הטובים היו פשוט גבוהים היום זה השתנה .
גם בילאפס מיסטר ביג שאט היה טוב תחת לחץ וגם טוני פארקר לא ככה אבל טובים .
לוזרים נצחיים הם וובר וקארל מאלון שהגישה שלהם מביאה אותם מראש להפסדים .
פיודור בייז'נרי חף מכל פשע.
הוא פשוט הסתכסך עם אנשים חזקים מדי.
מחר זה יכול לקרות לכל אחד ואחד מכם.
תזהרו לא לעצבן סוכני מוסד ובמיוחד בכירים בארגון…